בתוך עמי או איש ציבור?
ישנם שני דגמים של הנהגה מומלצת בראש השנה הנובעים מתפיסות יסוד ביחסי היחיד והציבור כפי שמופיעים בדברי רבותינו.
דגם אחד נמצא בדברי האשה השונמית לאלישע בתשובה לשאלתו 'היש לך דבר אל המלך' עונה האשה השונמית 'בתוך עמי אנוכי יושבת' וכתב בספר הזוהר והאריכו בכך בעלי המוסר והחסידות שישנה מעלה מיוחדת של להיות נכלל בתוך הציבור:
'בשעתא דדינא תליא בעלמא לא יתפרש בר נש בלחודוי... ולא ישתמודען ביה בלחודוי... דבכל זמנא רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד, ובגיני כך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת ולא בעינא לאתפרשא מנייהו כמה דעבדנא עד יומא דין.' (זוהר ח"ב פרשת בשלח מ"ד:) ואחת מן העצות המובאות בספרים כדי לזכות ביום הדין היא להיות שייך לציבור ולהיכלל בו, עד שאמרו על אחד מגדולי הרבנים שהקפיד לא לעלות לתורה בראש השנה כדי לא להיות נחשב כאינבידיבדואל בפני עצמו.
זו תמונה אחת של מצב רוח דתי המומלץ בראש השנה, להיות במצב של 'בתוך עמי'.
כנגד זה ישנו דגם שונה לגמרי שגם משתמש במונח ציבור אולם במובן שונה. יסודו של הדגם השונה ומקורו בדברי הטור שהביא את המדרש שעם ישראל שלא כשאר האומות הרי הוא לובש לבנים מספר ומכבס בגדיו מפני שהם סמוכים ובטוחים שיארע להם נס וביארו בעלי המוסר שלמרות חרדת הדין והצורך של אדם לפחד מיום הדין הרי אין זה אלא ליחידים אולם כלל ישראל סמוך ובטוח שיארע לו נס בקיומו המתמשך.
הדרך לזכות בדין ביארו בקלם היא על ידי שהאדם נהיה איש כלל. הדרך לזכות בדין היא על ידי שהאדם לוקח אחריות ואכפת לו מהנעשה סביבו ופועל לתיקון הכלל.
דגם דתי זה הוא תמונה של פעילות בעולם ושימוש במושג הציבור במובן של לקיחת אחריות והנהגה למען הכלל.
תמונה זו איננה התמונה הרגילה שאיליה מחונכים בדרך כלל בישיבות ובסמינרים. הנוסח של החינוך בדרך כלל הוא להיות נכלל בציבור במובן הראשון ולא אומרים לכו וצאו, השפיעו על העולם וקחו אחריות.
אולם מעניין לציין שבספרות המוסר יש קריאה ברורה לפעילות ציבורית ולאחריות חברתית.
בנו של ר' חיים מוואלוז'ין, ר' איצל מוואלוז'ין אומר בהקדמה לספר החשוב 'נפש החיים' שכה אמר אליו אביו תמיד כי האדם לא הושם בזה העולם כי אם להיטיב לאחריני בכל מה שיוכל וזה כל האדם.
כמו כן בנו של החתם סופר בהקדמה לשו"ת חתם סופר יורה דעה מציב את דמותו של אברהם אבינו כנגד דמותו של חנוך כשני אבות טיפוס לפעילות דתית בעולם, טיפוס המתבודד המיחד ייחודים וטיפוס הפועל בעולם ודואג לכלל. אברהם אבינו הוא האב האהוב על אלוקים בגלל כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת בני ביתו אחריו, בגלל מעורבותו בחיי הכלל ולמרות שלכאורה דבר זה בא על חשבון העליה הרוחנית במובנה הפשוט.
גם בשיחותיו של המנהל הרוחני בישיבת חברון ר' אברהם סלומון זצ"ל היה ניתן לשמוע את הקול הזה, את אותה תביעה למעורבות בחיי הכלל הנובעת מדאגה ואכפתיות. ר' אברהם זצ"ל היה מרבה לדבר על 'איש רעים להתרועע' על נשיאה בעול והיכנסות בעובי הקורה תוך שהוא היה מתאר את האווירה החברתית המיוחדת שהייתה נהוגה בישיבת סלבודקה וחברון, אווירה של דאגה לציבור ולחברים הקרובים.
אלו הם דבריהם של גדולי האחרונים על תפקיד האדם וחובתו לפעול ולתקן למען הכלל.
זו עבודתנו בראש השנה וזה תפקיד האדם, מצד אחד להיות 'בתוך עמי' ולהיות נכלל בתוך הציבור ומן הצד השני לגלות אחריות ומעורבות ולהיות 'איש כלל'.
יהי רצון שנזכה להרבות כבוד שמים ולפעול למען כלל ישראל